ערכים לתרבות נהיגה

06:30 – השכמה, כל הרוטינה מתחילה מחדש. התארגנות של בוקר. ילדים, אישה, ולעבודה.
מכונית, חגורה ונסענו. יציאה מהשכונה, רמזור, תנועה איטית, עומס, פקק, חניה/אין חניה, ולעבודה.
טלפונים, פגישות, בוס מעצבן, ארוחת צהריים מהירה, לקוחות, עייף, סוגר משרד, והביתה.
הרוטינה מוכרת עם הפקקים בחזרה והאין חניה.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ושלישי עד חמישי. וגם שישי אין מנוחה. ואז…  שבת!!!

07:30 – הציפורים מצייצות, הילדים התעוררו, האישה מוכנה מאתמול!
יוצאים לצפון, פריחה מדהימה, מזג אויר נעים, צידנית ארוזה – מה צריך עוד? אפילו הכבישים פנויים.
120-130 בכביש 6 צפון, רגוע.
מדי פעם חולפת איזה מכונית מהירה ומפרה את הסטטוס קוו.
מלבד זה הכול כרגיל.
מגיעים לגלבוע ומתחילים לטפס, התמונה מתחילה להתבהר והנופים המצטיירים מדהימים… אופס, גלישה קלה לשוליים, שום כלום רציני – תיקון הגה קטן, האישה נוזפת וממשיכים לטפס.
הכביש מתעקל והמהירות יורדת. פניה הדוקה וחותכים קצת את הסיבוב.
ממול 4X4 גדול החוסם את כל הנתיב ואנחנו, שוב בעור שינינו, התחמקנו מהצרה עם נדנוד קל של המכונית.
עוצרים לנוח. אין שוליים, אבל שבת היום וכולם מטיילים ומתחשבים אז אין בעיה.
מצלמים נוף, שותים קצת, חטיף או פרי והלאה.

15:00 הטיול הסתיים בהנאה מרובה וממהרים לחזור כדי להימנע מהפקקים בדרך חזרה.
מחליטים לחזור דרך ואדי ערה
. הכביש מהיר, וויז פתוח לאזהרת מכמונות.
כולם מנומנמים אחרי ארוחת צהריים בשרית.
יד אחת על ההגה, השניה נחה לה על ידית ההילוכים.
כביש לא מי יודע מה אבל המהירות דווקא כן.
הערנות לא במקומה אבל הנהגים מסביב כבר לוחצים יותר ומתקבלת תחושה של להיות עם כולם או להישאר הרחק מאחור.
המכונית החדישה מאיצה בקלות אל מעבר למהירות החוקית, ההגיונית. הנתיב השמאלי הוא הנתיב היחיד האפשרי.
מרחוק מזהה משאית קלה המסמנת על רצונה לעקוף רכב איטי בנתיב הימני, בהחלטה לא מנומקת אלא אינטואיטיבית – לחיצה בריאה על המצערת והפער נסגר במהרה.
אלא שנהג המשאית לא ממש הבחין והמשיך אל נתיב העקיפה.
לא השאיר הרבה ברירה.
לחיצה על הבלם, מבט מבוהל על חלקה האחורי של המשאית המתקרב במהירות ופתאום הכל חושך.

נהיגה מתקדמת – אין לרובנו מושג מהי בעצם, גם לא ממש אם צריך את הרעה החולה הזו, ואם כן אז איפה לכל הרוחות עושים זאת.
גם אחרי תאונות קשות הנהגים ממשיכים בשגרה ללא שינוי.