ספורט מוטורי בישראל

הספורט המוטורי במדינת ישראל מנסה להתרומם מזה שנים רבות.
לא ממש בהצלחה.
למרות הכותרת גם לא אתייחס לעומק לתרבות המוטורית בישראל מאחר ויש צורך בעבודת מחקר מקיפה ומאות דפים של התייחסות מגורמים מקצועיים.

ובכל זאת אי אפשר פטור בלא כלום ולכן הבה נראה מה קורה בישראל בתחום החינוכי.
העובדות יאירו את עינינו לעובדה מוזרה: אנחנו חובבי הספורט המוטורי ונושאי הדגל לתרבות מוטורית – בעצם די נבערים מדעת…

תחילה נעיף מבט על ההכשרה שלנו פה בישראל.
תוכנית הלימודים אינה כוללת כלל התייחסות לנושאים הנדונים.
עמותת "אור ירוק" שולחת נציגים מטעמם לבתי ספר לפעילות מול ילדים, אולם הפעילות דלה מאוד, אינה עקבית, מועברת ברובה ע"י חברה צעירים חסרי הכשרה מקצועית, ואם נשאל את הילדים שבוע לאחר הפעילות שאלות הנוגעות לשעת הפעילות, ספק רב אם יזכרו במה מדובר.
(מה שלא נכון לגבי נושאים קהילתיים בוערים כגון סביבה ירוקה – פה בתי הספר דואגים, ובצדק, לחפור היטב לילדים).

 

חוסר בהכשרה מקצועית

אז, הכשרה בסיסית אין. מה לגבי הכשרה מקצועית?
אין ולו לרפואה באף בית ספר גבוה קורס פעיל להכשרה בתחום הספורט המוטורי.
כניסה לאתר מכון וינגייט, המכון המוביל במדינה לתחום המאמנים מגלה כי דווקא יש לו מה לומר בעניין:

קורס מאמנים בנהיגה ספורטיבית למשל, מציין תנאי קבלה כדלקמן:

המועמד השתתף ב־6 מרוצים לפחות בכלי תחרותי מהסוג שהוא מבקש לאמן ולהדריך, וסיים אותם בין בישראל ובין בחו"ל ו/או מלמד ומאמן בנהיגה ספורטיבית לפחות ב־3 שנים האחרונות

נשאלת שאלה בסיסית, מדוע תנאי קבלה כה קשיחים?
הרי תנאים מהסוג הזה מצמצמים למינימום את המתאימים ומרחיקים חברה צעירים עם פוטנציאל גבוה!
הקבלה קטנה לתנאי קבלה לבית ספר למשפטים:
"המועמד השתתף ב 6 משפטים אזרחיים/פליליים לפחות בישראל ו/או בחו"ל ו/או עסק בתחום האפור של ייעוץ משפטי ללא אישור/הכשרה מתאימים בלפחות 3 השנים האחרונות."
תפסתם את הציניות שבתנאי הקבלה?

 

הכשרה לשיפור הידע האישי

שלב הבא במערכת החינוכית, הכשרה למטרת שיפור הידע האישי. כאן התחום הוא מאוד אפור ובעייתי.
לא חסרים חברות וגורמים המספקים ידע מקצועי הקיים ברשותם.
אולם התוכניות אינן מוגדרות "מדף", למעט החברות העובדות עם המגזר הציבורי/ממשלתי וכדומה.
עובדה הגורמת לאותן חברות "להתאים" קורסים ללקוחות בהתאם לעומק כיסן.
ההכשרה האישית הופכת להיות לחסרת הכוונה ברורה, והידע במקרים רבים אינו מנוצל לכל מטרה שהיא.
נדרשת פעולה נרחבת שתתאם בין הגורמים העסקיים ותדאג לתפור תוכניות ברורות.
הלקוח יוכל לבחור באופן ברור בהתאם לקריטריונים מקובלים של: שרות, זמינות, מקצועיות, תמחור וכיוצא בזה.

סביר מאוד להניח שהתאום הנדרש בין הגורמים העסקיים לא יצא לפועל ולכן נמשיך לפגוש אנשים נחמדים שהשקיעו ממיטב כספם דנים בפורומים שונים אודות לחצי אוויר/שיטות אחיזת הגה/שיפורי רכב מול שיפורי נהיגה ועוד ועוד, מבלי שתהיה בעצם שפה משותפת שתוכל לגרום לתאום ביניהם.
כל תלמיד והמורה שלו, כל שיטה והגורו שלה.

אז, חינוך אין.
כלום! וחבל, כי נפשות טובות יש הרבה ובהחלט.
רצון כן ועמוק מצד רבים וטובים ללמוד ולהכיר לעומק את התחום הכה נפוץ בעולם הנאור.

 הכשרת נהיגה

מה חסר כדי שהעסק יתחיל לעבוד?

להעביר את תחום החינוך אל אולמות הכנסת ולגרום למשרד החינוך לתקצב את התחום לאורך כל 12 שנות הלימוד, וכמובן עם בחינות בגרות תואמות.

מה לגבי ההכשרה המקצועית?
כאן אין פתרון קסמים. איזו סיבה יש למישהו להשקיע אפילו 1,100 ₪ לקורס מדריך נהיגה כשאין צורך בתעודה לכל מטרה כלשהיא מלבד להראותה לחברה?

ברגע שהגרעין המאוד רחב של חובבי נהיגה בישראל יגיע למסקנה שהוא זקוק להכשרה האישית – זוכרים את התחום האפור והבעייתי?
הקורסים יתפסו תאוצה מטורפת.
דוגמא? תראו מה קרה לענף האימון האישי בעשור האחרון.

 

קורסים מקיפים לאימון שיינתנו ע"י גורם מוסמך ומוכר כמו מכון וינגייט.
יזמים שיפתחו בתי ספר ומכללות ויעסיקו את הבוגרים ואז, אני מאמין שגם השכן/ה יגיעו לרכוש דעת ובא לציון גואל.

Google+‎

קבלו הצעת מחיר מיידית!
שמרו אותנו כאיש קשר ושלחו הודעה בוואטסאפ למספר:
054-7255555